מסביב כולם אומרים: "יופי, התחתנת, הסתדרת",
אבל בפנים את יודעת: זה מורכב. זה עמוק. זה סוער.
את קמה כל בוקר ורצה בין הילדים, הבית, הזוגיות, הסידורים,
אבל בתוך כל זה – את מרגישה לבד.
יש בך רצון עצום שזה יצליח, שתהיי מאושרת, שתהיי בטוחה,
אבל מתחת – עולים רגשות שלא נעים לומר בקול: כעס, תסכול, מרירות, חרטה, בלבול.
לפעמים נדמה לך שאת האישה היחידה
שלא מצליחה פשוט "להסתדר".

יש רגעים שהכאב מציף, שאת מרגישה שאין לך מקום.
את עושה כל כך הרבה – בשביל כולם –
אבל לא מצליחה לחבר את הקצוות.
מסביב – המון עצות: "תני לזה זמן", "אל תיקחי ללב", "את רגישה מדי",
ויש גם כאלה שאומרים בלי להסס: "עזבי, אין לזה סיכוי. עדיף לפרק עכשיו."
וזה מחלחל.
ולרגעים מתגנב יאוש וספיקות – האם נצליח בכלל?
את לא יכולה אפילו לחשוב על האפשרות של להיות חלק מהסטטיסטיקה העצובה כל כך
של גירושין בפרק ב'..
ובתוך כל הרעש מבחוץ ומבפנים – את מרגישה שאת מאבדת אותך.
אבל יש קול פנימי אחד, שקט, שאת לא מוכנה לוותר עליו:
האמונה שיש בתוכך טוב. שאפשר לבנות בית אחר.
שאת יכולה להיות בזוגיות שיש בה שקט, חמלה וביטחון.
שכל מה שקורה בחיים שלך יכול להצמיח אותך, אתכם והוא לטובתכם.