מחבר: liat

לרגעים איבדתי את זה לגמרי וגם תובנות לחזור לאיזון בימים האלה

  היו רגעים בשבוע האחרון שאיבדתי את זה לגמרי. ימי הקורונה והמצב, ערערו אותי והביאו אותי למקומות לא פשוטים. אני יודעת מעבודה עם מאות נשים בשנים האחרונות, שמצבים כאלה תמיד מוגברים אצל מי שחוותה טראומה. וטראומת האובדן, האלמנות והלבד שחוויתי בשנים האחרונות הרימה ראש. אז הנפילה הזו קיימת וחשוב לי להביא את זה ככה גם […]

דווקא בחורף – משהו קורה לך בפנים.. פוסט מחזק לט"ו בשבט

  אחד הדברים הכי קשים לנו, כשאנחנו במצב של התמודדות וקשיים, היא התחושה ששום דבר לא משתנה בחיי, שאין סיכוי שמשהו משתנה, ישתנה או יתחדש, ו אם אנחנו בעיצומו של נסיון או משבר – קשה להאמין שמתישהוא הכאב וקשיי ההתמודדות יחלפו. ט"ו בשבט בא ומלמד אותנו יסוד חשוב בבריאה, ובעבודה הרגשית והרוחנית שלנו: דווקא בזמן […]

הכל אהבה. פרידה מתרין שלפי ז"ל

  מעט 2300 בלילה, יום חמישי האחרון, דלת חדר השינה שלי נפתחת ונעמה, הבת האהובה שלי, מתמוטטת לתוכה בבכי שבור. הבנתי ישר שמשהו נורא קרה ולקח לי עוד קצת להבין שורדית התקשרה ואמרה שצריך לבוא לתל השומר, להפרד מתרין. הלם. נוסעות לתל השומר. אין לה אויר. אני מנסה לעזור ותוך כדי לעכל בעצמי. רק חזרה […]

את מדהימה, את יודעת את זה? נכנסתי אתמול ככה, ויצאתי אחרת לגמרי, הרבה יותר מחוזקת ומאמינה. תודה רבה! מה הייתי עושה בלעדייך?? מיטל  

יעוץ

כשאנחנו חוות בלבול, תחושת תקיעות, או חוסר אונים. כשאנחנו חוות את הבטן שורפת מתחושה של החמצה. כשאנחנו חוות פרידה, אובדן, זעזוע או שבירת אמון. כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא יכולות להתמודד עם הנסיון, מרגישות שהשחיקה קשה ושהחלומות מתרחקים… שמזמן לא עצרנו להקשיב ללב שלנו, למה שהוא מספר לנו, לרצונות שלנו כשאנחנו מרגישות שהגיע הזמן לבחור, להתחיל […]

שרון

את מיכלי שלי קיבלתי במתנה ענקית באמצע החיים , אחרי תקופה משמעותית וקשה , מגיל 15 עברתי מפסיכולוגיות לפסיכולוגים למינהם… ולא מצאתי את עצמי עד גיל 22 בערך, היו לי מלא שאלות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , אף אחד באמת מכל המטפלים לא עזר לי … הייתי יוצאת בטוב ואחרי רגע לא טוב […]

שאלות ותשובות בדרך לסיפור שלנו

  "למה דווקא עכשיו"? שאלתי אותה ברכות חבילת הטישו הכמעט מלאה שנחה על השולחן בתחילת הפגישה היתה כבר כמעט וריקה "למה פנית לטיפול דווקא עכשיו"? את אמא שלה היא איבדה כשהיתה נערה צעירה. היא נפטרה מסרטן והשנים שבאו לאחר מכן לא היו קלות. לפני שנים ספורות חוותה עוד אובדן ומאז התחושה שהדברים מתפרקים. הרבה שאלות […]

מיכל יקרה, הגעתי אל פתחך בתקופת שבר בחיי. עצבות עמוקה לאחר גירושין ותחושה שאין לי מקום בעולם. ברגע שדרכה רגלי בקליניקה החמימה והמרגיעה שלך הבנתי שהגעתי. בלי ספקות וודאות גמורה. תחושה של בית עטפה אותי מיד, יחד עם החיבוק החם שלך, כוס התה שחיכתה לי והעיניים הבאמת אוהבות. בכל פעם שהגעתי הרגשתי כמו ברחם לשעה […]

״אני מצטערת, פסיכולוג לא יוכל לעזור לך, את צריכה שילוב של פסיכיאטר ואולי אפילו כדורים.״ אם לא היתי אישה חזקה, לשמוע משפט כזה מאשת מקצוע מוסמכת מטעם הקופה כנראה היה שובר אותי. ״אני חושבת שאין לי את הכלים לתת לך, אנסה להמליץ לך על מטפלת אחרת״ ועדין, לא מעט רגעים שבהם הרגשתי מקרה אבוד. ברקע […]

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא

  מישהי שאלה אותי אתמול: איך את רואה טוב בכל דבר? איך את מלאה בתקוה ואמונה? תיקנתי אותה מיד. לא בכל דבר ובטח לא מיד. וכן, כמו בשאר העיניינים של החיים – מדובר בעבודה. לפעמים מאד קשה ומנוגדת לטבע שלנו ולמה שהאגו מבקש. הוא, זקוק למזון שלו שמורכב בדרך כלל מדרמה עסיסית, כזו שלפעמים כל […]

כל אישה צריכה מחברת משלה

היא גילתה לי שה כ ל היא כותבת בה, אפילו מה שלא סיפרה לאף אחד בעולם (כמעט). בפעם הראשונה כשנפגשנו, היא בכלל לא הבינה למה כדאי לה, אבל לאט לאט נפתח לה עולם, העולם שבלב שלה. היא מביאה אותה לפגישות בקליניקה ולפעמים משפט אחד שהיא מקריאה ושנכתב ברגע של נוכחות מאפשר לנו להיפתח לאפשרויות חדשות […]

"תודה על טעויות, תודה גם על קשיים שמגלים לנו כוחות שמתחבאים עמוק בפנים"

אני ממש זוכרת את המשפט הזה כשכתבנו אותו, מאיה (חנוך) ואני ליד השולחן הארוך במטבח "תודה על טעויות, תודה גם על קשיים שמגלים לנו כוחות שמתחבאים עמוק בפנים" (תפילילה) המשפט הזה קופץ לי כשאני יושבת מולה בקליניקה   היא מתמודדת עם ניסיון לא פשוט, ובפעם הקודמת כשנפגשנו, ראיתי את הגוף שלה מתוח וחשבתי על הסיפור […]

להסתכל אחרת על המציאות שלי כדי להתחיל שבוע חדש וטוב

  אחרי שבת אני תמיד מקבלת איזה מייל, או סמס ובדרך כלל גם וגם – מנשים שמכירות אותי וחלקן לא – שמספרות לי על השבת הלא פשוטה שהיתה להן ומבקשות איזה עידוד, נחמה ואיזושהיא נקודת מבט מחודשת לקראת השבוע שמתחיל. אז כן, שבת יכולה להיות מורכבת כי היא מציפה הרבה דברים – דווקא בעצירה הזו, […]

כשהחיים הם תותים (או עוגת בננות)

  חני ארגנה את כל הדברים כשחזרנו מבית העלמין. זה היה שישי בצהריים, שלושה ימים לפני ל"ג בעומר, כבר היה ממש חם. כשחזרנו היו בסלון שלנו כסאות מפלסטיק, וכסאות נמוכים למי שיושב שבעה, ובסלון עמד לו ארון קודש עם ספר תורה. על השולחן במטבח שעד לפני רגע היה פרטי ורק שלנו, היו מונחים מאפים ועוד […]

להעלם זה כמו לשתוק – ועל גבורה של אישה אחת. פוסט ליום השואה

…"ככה נראה אדם זקן, אני חושבת. אף פעם לא ראיתי אדם זקן כל כך. אין כמעט זקנים בשכונה שלנו. ולי אין סבא וסבתא. סבים וסבתות מתים כשהנכדים שלהם נולדים, אחרת איך אפשר להסביר את זה שלא הכרתי את סבא וסבתא שלי מצד שני ההורים? הם נעלמו כשאני נולדתי. אני בטוחה שלכל הילדים אין סבא וסבתא […]

היום שאחרי יציאת מצרים ואך מתחילים אביב

לחזור לחיים, לשגרה, אחרי חג ארוך כמו פסח – לא תמיד זה קל. אני מתבוננת בזה: בקולות האלה שאני מזהה בתוכי, וגם באנשים מסביבי – הקול הזה שפוחד שהפסיד משהו, שחייב מהר להספיק ולארגן את הכל, הקול הזה שמבקש עוד קצת להשאר בקצב האחר הזה של חג, של מועד ושל חול המועד. שני הקולות האלה […]

בדקות הכי יקרות שלך בתוך הימים הלחוצים האלה

  ושוב האביב הזה שבפתח ושוב הניקיונות והרשימות האינסופיות של מה שצריך לקנות/לנקות/לסדר/להחליף ושוב… כשניגשים לסדר חדר בבית שלנו ומוציאים את הדברים שזקוקים לארגון, מיון וסידור – התמונה שמתגלה עלולה להיות מייאשת ובמילה אחת:"בלאגן". איך זה קרה ששוב יש את כל החפצים האלה בחדר שלנו? והמחשבה שמתגנבת – זה הרבה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי! […]

לשנות את נקודת המבט – ברגע אחד

הם נשואים כבר שנה וקצת. לפני חצי שנה התקשרה אלי וביקשה עזרה. האמת? זו היתה מסוג השיחות שלפי מה שסיפרה היה נראה שהדברים כבר אבודים ביניהם, שטוב לא קורה שם. היא הגיעה לטיפול אצלי. הוא הלך למטפל אחר. אמון לא היה שם ביניהם. הרבה בדידות. יאוש ושאלות לגבי המשך הדרך. היום, כשישבה מולי וסיפרה לי […]

לשמוח מחדש

שלום נשים יקרות, השנה זכינו בחודש אדר כפול – הזדמנות מכופלת לעבוד על מידת השמחה בימים האלה. אבל איך אפשר לשמוח כשאנחנו בעיצומם של התמודדות, של קושי וניסיון? חז"ל מלמדים אותנו ונותנים לנו שני סימני דרך: "אין שמחה כהתרת הספיקות" – כשיש בלבנו ספק, הוא גורם לנו פעמים רבות לעצב ולחולשת הדעת.  כשאנחנו מחליטות להניח […]

"מסיכות, תחפושות ובחירה בחיים"

ויש את הרגע הזה, שאת לא יכולה להסתיר יותר. מעצמך. לפעמים הוא חטוף הרגע הזה, אבל הוא תופס אותך. את יודעת שכדי להמשיך מכאן, להתחיל את היום הזה, תצטרכי לשים עליך את החיוך הזה, את החומה הזו, את המסיכה הזו – כי יש דברים שאת מתקשה להגיד אפילו לעצמך.   הרגע הזה, שיכול להיות גם […]

איך מכל זה עושים בכלל משפחה?

  הפנים האמיתיות שמאחורי המשפחה שלך – מייל מיוחד ליום המשפחה כמו פטריות אחרי הגשם, צצות תמונות של משפחות מהממות, הכי יפות, הכי קרובות, נטולות דאגות וקשיים. אבל האמת היא שלעשות משפחה זה אחד הדברים הכי מורכבים שיש בעולם ומאחורי רגע אחד כזה של צילום פוטגני בארוע משפחתי יש הרבה מאד רגעים שרובם לא מצטלמים […]

נפלת? אל תנסי לקום. תשארי.

"אני לא יודעת מה קורה לי – אני פשוט מאבדת שם שליטה. צועקת ומדברת כמו מישהי אחרת. שונאת את עצמי על זה". "הבטחתי לעצמי שאוכל את הסלט הזה וזהו. ושוב נפלתי על העוגיות האלה. ולא אחת – כל החבילה. בהמה שאני" "חשפתי את כל מה שאני מרגישה. מולו. אני מרגישה כל כך פגיעה. מבוישת. למה […]

מה עושים עם הזדמנות?

יונה וולך: לא יכולתי לעשות עם זה כלום אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום זה היה אצלי בידים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום ולא יכולתי לעשות מזה משהו אתה שומע יכולתי לגמגם מה רציתי להגיד יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן בסינור לצואר וחוזר על השאלה מה עשית […]

ט"ו בשבט – הזדמנות להתחדשות

שלום יקרה, אחד הדברים הכי קשים לנו, כשאנחנו במצב של התמודדות וקשיים, היא התחושה ששום דבר לא משתנה בחיי. שאין סיכוי שמשהו משתנה, ישתנה או יתחדש. במייל הקודם, דיברנו על איך ולמה חוגגים את ט"ו בשבט, דווקא בזמן של חורף, בו האילנות עומדים עדיין ערומים וחשופים. (אם לא קראת – מוזמנת להיכנס ולקרוא כאן את […]

סיפור על מאפינס עם הזדמנות

היא כועסת על עצמה. זה היה וחמק מידה. כבר לא מעט זמן היא עסוקה בזה. התחושה הזו של ההחמצה, שהיא מספרת שהיא מכירה עוד מילדותה, הביאה אותה אל המרחב הטיפולי שלי. אנחנו מדברות את זה וכותבות את זה ומבשלות את זה. היא לגמרי שם – במה שהיה, במה שהוחמץ, במה שלא יהיה עוד לעולם זה […]

למול את עורלת הלב – לחיות בלב פתוח

אז כשאנחנו נולדות, מבראשית, בהתחלה, הכל פתוח. זורם. הלב שלנו תמים ופתוח לקלוט ולחוות ולהיות ואין עבר וגם לא תפיסת עתיד – יש רק את הרגע הזה וכתינוקות וילדות – אנחנו לגמרי יכולות להיות רק נוכחות בו. לאט לאט הלב שלנו מתכסה בשכבה כזו.עם כל חבטה, פגיעה, אכזבה, כאב. בהתחלה השכבה הזו דקה, שקופה אבל […]

תזכורת: זמן חיפוש, עליות וירידות

טוב, טוב שהיא הזכירה לי. סיפרתי לה קצת. קצת ממה שעבר עלי בימים האחרונים. קצת ממה ששורף לי בעיניים ובלב. והיא הזכירה לי: "אלול." אמרה. "זוכרת? את לימדת אותי. ביזיונות אלול?" אני? מה לי ולזה? משהו מגיח מהמוחין דקטנות שאני שרויה בו עכשיו מהכאב, מהדרמה , מהסיפור שלי. כן, פעם דיברתי על זה, היה אז […]

התרחבות הלב של התחלה חדשה

זה היה ביפו, בגן הפסגה ולמרות שעברו 26 שנים מאז – אני זוכרת איך צעדנו יחד ואיך התרגשנו יחד בזמן שהרב קידש אותנו אפילו שלא לגמרי היינו מחוברים למה זה אומר ואת הרגע הזה שהשיר של לואי ארמסטרונג "איזה עולם נפלא" התנגן לו.

חלקים שאי אפשר לשים בצד

כנראה בשנה ההיא, לא התפללתי מספיק על החיבוק שלו, שישאר בדיוק כמו שהוא ועל הקשיים שישארו בדיוק כמו שהם ועל הטוב הזה שישאר ויהיה שלם ולא מושלם.

על מסעות וחניות ויום הולדת אחד

תמיד אהבתי לקרוא סיפורי מסעות. לאו דווקא כאלה שעסקו בגילוי ארצות רחוקות, יותר כאלה שעסקו במסע אישי, פנימי ועמוק. עכשיו את מבינה למה בחרתי את השם "מסע אישה?"

ריחות של שבועות ומתכון לחג

החיים הם חסרי ודאות. לקח לי הרבה זמן להבין את זה. לא בגלל שהם אכזריים. בגלל שטובים ככל שיהיו – הם מגיעים לסופם. תמיד.

2,073,600 דקות של התמודדות

כשהיינו בדלת, הסתובבתי לרופאה: "את יודעת שבחמישי זה ארבע שנים לכרמי?" היא הרימה את העיניים מהמחשב. "את זוכרת?" שאלתי. "יש לי צמרמורת" היא ענתה.    

כל אישה והבצל שלה

"שלום מיכל, שמעתי אותך לפני כמה ימים  בתוכנית ברדיו." לרגע אני מתבלבלת. לא זוכרת. "איפה?" "ברדיו. בדיוק נכנסו לכאן אנשים והם הפריעו לי לשמוע משהו שאמרת. את יכולה להגיד לי מה אמרת?"    

מבשלות סיפור חדש

אם היינו הייתי אומרת לה תודה. על החברות הזו, שבנתה בי מקום לכל החברות המדהימות מאז ועד היום, לשיחות הנפש העמוקות, לאפשרות להגיד הכל בלי להתבייש, להראות הכל בלי להסתיר, לא לדאוג מה היא תחשוב עלי כי היא כבר יודעת הכל ורואה רק את הבפנים.

איך מזרזים את הצמיחה הפנימית שלנו?

  אם העץ עומד לו ערום וחשוף בחורף? לא היה הגיוני הרבה יותר לחגוג את חג הפירות והאילנות כשהפירות מבשילים והעץ עומד בפריחתו? התשובה בפנים…  

יש לי מורה בת (כמעט) חמש

  "איך מרגישים כשצר"? שאלתי. "מה קורה כשממש ממש צר לנו ואנחנו כבר לא יכולות לנשום?" "אנחנו צועקות" היא אמרה "וגם בוכות לפעמים. ומתפללות"..

לא נולדתי מחדש. נולדו בי חלקים חדשים…

השבוע, התראיינתי בתוכנית של מנחם טוקר בערוץ 2 על הספר שלי.  (מוזמנות לצפות בשישי לקראת שבת) "אז נולדת מחדש?" הוא שאל אותי. עצרתי רגע. חשבתי לשניה. "נולדו בי חלקים חדשים" עניתי. "מי היה מתאר לעצמו שאשב באולפן טלוויזיה ואתראיין על הספר שלי.."  

איך מדליקים אור בחושך כזה?

"היה פשוט חושך. הכל התפרק. הכל נשבר". היא מחפשת את המילים. כשהיא יוצאת מהפגישה, אני מרשה לעצמי. לבכות. להיזכר ברגע הזה, בחושך שלי.

למה את באמת זקוקה עכשיו?

"למה את באמת זקוקה עכשיו?" שאלתי את עצמי "לארגן את הרגשות הסוערים שלי, לדעת שאני לא נופלת לתהום ושיש בכוחי לדאוג לעצמי בצורה טובה – כמו שאני דואגת לילדי".

רגע פשוט של הודיה

"אני רוצה להודות" היא כתבה' "הייתי כל כך חולה. אני, שתמיד מסתדרת לבד ולא יודעת לקבל עזרה, פתאום צריכה שיקחו אותי לשירותים, שיהיו איתי במצבים הכי קשים".

הסתרה היא גילוי מחדש

לפני כמה ימים הייתי בגינה עם רות בזמן שהתנדנדנו בנדנדות ראיתי ילדה אחת כבת חמש ששיחקה מחבואים עם אבא שלה.

נר שמיני – נס גדול

נר שמיני של חנוכה. והמסקנה שלי מהחנוכה הזה, שנס גדול קרה כאן. נס בהבנה שלי. והנס הזה הוא אני. ואת יודעת מה? גם את נס. איך אני יודעת?

תפילילה

"כן, אני מיכל כהן חי כתבתי את תפילילה יחד עם מאיה חנוך חברתי האהובה" כל שבוע אני מוצאת את עצמי עונה את אותה התשובה לעוד נשים שאני פוגשת

חנוכה

חנוכה? זה לחנות. לעצור את התנועה. לעצור את המרוץ. להתכנס כל איש לביתו.

בר

המפגש עם מיכל הפך קריטי עבורי ושינה את חיי. כל מפגש הוא צוהר לעולם הפנימי שלי ולהתחברות האינסופית שאני מגלה בעצמי. מיכל מאפשרת לי לקחת הפסקה מהחיים האינטנסיבים ולראות בדיוק היכן אני מונחת בנקודה הזו של חיי וכיצד לנתב את הרגע הזה ממש לטוב ביותר שבי. התפתחתי רגשית ורוחנית. היום אני מגיבה אחרת לסיטואציות, מגיבה […]

אסתי

מיכל היקרה! מודה לך על הכל! קיבלתי ממך המון כלים בתקופה הקצרה שהיתה לנו ומשתדלת לזכור אותם. הרבה הצלחה בעבודת הקודש שלך!

לי

וואו, מסע ארוך אני ואת יחד… הגעתי מקושי בחיי הזוגיות שלי ושל בעלי למסע אישי של לימוד על בית יהודי מהו? תפקיד האישה בבית מהו? מצאתי אוזן קשבת, תומכת, אוהבת, מבינה, חברה ואכפתית מאוד. הצלחת להרחיב את ראיית העולם שלי ולהעמיק אותה באופן משמעותי מאוד. זכיתי לכלים שמסייעים לי להיות אמא טובה יותר, בת טובה […]

ד.

עבר כבר הרבה זמן מאז שנפגשנואבל המחברת והכלים שהענקת לי שם כל הזמן ואתמול קראתי את המחברת מהתקופה שלי אצלך. כמה טוב היה שם וכמה השתרשו בי דברים שנמצאים והולכים איתי.זה בזכות הטוב שבך… תודה! אוהבת המון

ש.

מיכל היקרה, שתמשיכי להאיר את האור שבכל נשמה ולהרבות שמחה בעולם. מודה לקב"ה על שזכיתי להכירך. תודה רבה על ההארות והתבונה שהכנסת לחיי. באהבה ובהערכה גדולה!

זמן שמים

איך יוצרים זמן בתוך האין זמן?
איך מגיעים לשקט בתוך האי שקט?

המסע בחלה

כשבצק ותפילה נפגשים…
זה זמן מיוחד. במטבח.
בצק, ללוש, להתפלל, להתחבר לאמהות שלנו – עד בראשית.
אנחנו מחפשות זמן של שקט, של חיבור והמצווה מזמנת לנו אותו במטבח הפרטי שלנו.
מה שנשים באוכל – יגיע לאהובנו – הן מבחינת המרכיבים והן הכוונות והתפילות.
זהו ערב שכולו פתיחת הלב.

חני וינרוט

אם ישאלו אותי מי זאת מיכל בשבילי, אני אענה שמיכל היא בשבילי בית חם עם חלונות גדולים שנכנס מהם הרבה אור וריח של בישולים. בית שמותר ורצוי להרגיש בו.. כל סוג של רגש. בית שמותר לבכות כמה שרוצים. בית שיש בו את התה שרק אני אוהבת גם כשאני מפתיעה בביקורים. בית שתמיד מוגשת לי כתף.. […]

מיטל

"מיכל מלווה אותי כבר מספר שנים ולא רק שתרמה לדרך הארוכה שעשיתי אלא ליקטה יחד איתי, צמודה צמודה את אבני הדרך של חיי. הן במפגשים אישיים והן בסדנאות קבוצתיות, דרך שיחה ודרך כתיבה… אני מאחלת לעצמי שאדע להדריך וללוות את ילדיי באותה הדרך בה את מלווה אותי בשמחה, שלווה ואור גדול".

דפנה

שמתי לב שמאז המיילים שלך, התחלתי לשתות את התה שלי מול החלון הגדול שלנו בסלון וזה באמת נפלא! תודה!

שרה

מיכל יקרה, כשהגעתי אליךוהרבה זמן כבר לא הייתי שמחה.בעבודה המשותפת שלנו עזרת לי להתבונן בחיים שליולמצוא את הטוב שהיה שם – להודות עליו ולשמוח בו מכל הלב.(ויש הרבה!!) ואת יודעת כמה בעלי והבנים מודים לך על זה..והכי כיף לי זה שאני יודעת שאת שם ואני תמיד יכולה להגיע אליך כשאני צריכה, אפילו לפגישה אחת, ולפגוש […]